על ההמתנה הארוכה בבית הקפה ועל היכולת להסתכל על הטוב

 

על ההמתנה הארוכה בבית הקפה והיכולת להתבונן על הטוב

השבוע קבעתי עם חברה לקפה, חברה מהעבודה הקודמת שלא פגשתי מזמן והאמת שזה היה מפגש שמאד ציפיתי לו. 

אני בתהליכי הסתגלות למעבר מלא לעבודה מהבית בחברה החדשה שאני עובדת בה, ומנסה לאט לאט לסגל לעצמי שגרות ויציאה מהשגרה שמשלבת גם מפגשים בחוץ, כדי להתמודד עם הצמצום החברתי.

הגעתי לבית הקפה 5 דקות לפני הזמן, ובדיוק כשהתיישבתי החברה מודיעה לי שהחליטה להתעלם מההצעה של WAZE למסלול הנסיעה וזה האריך לה את הדרך בחצי שעה. התגובה הראשונה שלי הייתה להתבאס. חצי שעה זה הרבה זמן, ויתרתי בבוקר על משהו שהיה לי מאד חשוב בשביל המפגש הזה, ומשמעות האיחור היא גם בזבוז של חצי שעה (לא הבאתי את הלפ טופ כי תכננתי לחזור הביתה ישר) בהמתנה לה. התגובה המיידית הבאה הייתה להיזכר שבדיוק יום לפני התבאסתי (באסה מהולה בשמחה) על כל הפרקים החדשים שיצאו לי בפודקאסטים שאני עוקבת אחריהם אבל אין לי זמן לשמוע. אז מיד נזכרתי בזה ואמרתי לעצמי - הנה סול, התפנתה לך חצי שעה לשמוע חצי פרק! מיותר לציין שהמפגש היה כיף ותענוג רצוף שלקחתי איתי אחר כך ליתר היום. 

והמקרה הזה עזר לי להיזכר בחשיבות של היכולת שלנו לתרגל גמישות, זמישות (אג'יליות) וגם חשיבה חיובית. הרי לכל דבר שקורה לנו יש אלטרנטיבה בדרך המבט - יש את הרע (שמשום מה מבחינה חיווטית, היא ברירת המחדל של רובנו) ויש את הטוב, או את הרע-פחות. במרבית המקרים שמקיפים אותנו (וזה אגב מתחבר לפוסט הקודם שלי על המאבקים שיש לאחרים ואנחנו לא מודעים אליהם), היכולת שלנו לבחור לחשוב על החיובי שבדברים, עוזרת לנו להתמודד והרבה פעמים 'לקלוע' יותר למצב האמיתי. 

ברוב הפעמים אנחנו הרי מזדרזים לשפוט אנשים וסיטואציות, אז דווקא לבחור באופציה הטובה יותר, היא לטובתנו - מקסימום נתבדה. 

כשנבוא להסתכל על הדברים בצורה חיובית, נאפשר לעצמנו לשחרר את המחשבות והאפשרויות השליליות האלה ולמצוא את הטוב, את הדבר הזה שיכול לתת לנו משהו ולא רק לקחת מאיתנו - במקום לחשוב על חצי השעה שנלקחה ממני, לחשוב על מה היא יכולה לתת לי ולתרום לי, מה אני יכולה ללמוד ממנה. ככה בחרתי להתייחס לתהליכים השונים שעברתי בחיפוש העבודה - גם הדחיות (והיו המון) שכאבו, בעצם באו ללמד אותי משהו, מחוסן נפשי ועד לאמונה בעצמי, לדיוק של המסרים שלי ושל היתרונות שלי ולחדד את הדרך שלי. כשהגעתי בסוף לעבודה הנוכחית שלי, הגעתי ממקום אחר שאין לי ספק שאם זה היה התהליך היחיד שהייתי עוברת, לא הייתי מגיעה בשלה באותה הצורה ומדויקת באותה המידה. 

בסופו של דבר, ונכון שלא נצליח לעשות את זה כ-ל הזמן, אם נצליח בחלק גדול מהזמן לבחור מתי אנחנו 'נכנעים' לשלילי ונמצאים בו אבל ברוב הזמן לשחרר אותו ולבחור להסתכל על הצד החיובי, לחשוב מה משהו (גם משהו שלילי) נותן לי. גם חבר טוב שאיבדנו היה איתנו X זמן, וזה זמן שקיבלנו איתו, ועדיף להסתכל עליו מאשר על מה שאבד. האובדן גם נותן לנו פרופורציות - עד כמה יש דברים שהם הפיכים, נזילים, ועד כמה יש דברים סופיים ומוחלטים בהרבה. עד כמה חשוב לשמור על היש ועל היקרים לנו ועל מה שחשוב לנו ולהיות שם כשאנחנו שם. 

השבוע היו לי כמה הזדמנויות כאלו להסתכל על הטוב, לבחור לנצל את הרגע במקום להתמרמר ולהתבאס על מה שאבד/לא נוצל נכון, להיות בו, גם אם זה במקום עצוב ולראות את מה שלמדתי ולקחתי איתי ממנו הלאה, כמשהו חיובי. 

מוקדש לחברי הטוב, צבי ברנהרט ז"ל, שכל כך חסר.