על Growth Mindset והצורך להיפרד מהאגו
על Growth Mindset והצורך להיפרד מהאגו
כבר שלושה חודשים שאני עובדת בעבודה חדשה, בחברת היי טק גלובלית. עברתי מהמגזר הציבורי אחרי הרבה שנים במגזר השלישי. המעבר מהמגזר השלישי למגזר הציבורי היה עוד יחסית פשוט, כי יש שם הרבה נקודות חפיפה. והייתי בטוחה שאני מוכנה למעבר הזה למגזר העסקי, שאני מחפשת צמיחה, גדילה, מדידה, רק לדהור קדימה וכמה שיותר מהר.
ופתאום לפעמים זה מרגיש קשה, כמו שסיפרתי לאנשים לאחרונה - אני לפעמים מרגישה כמו נמו שיוצא מהאקווריום לאוקיינוס וזה פתאום נורא overwhelming. יש אינסוף יתרונות במעבר הזה, לרגע לא מתחרטת. אבל אי אפשר לדלל ולהגיד שזה רק ורוד כי יש כאן המון המון קושי לפעמים - והשבוע, במשוב (לא משוב שקבוע ביומן, פידבק שקיבלתי על משהו), שוב 'נפלתי לבור', נתקלתי במהמורה שלקח לי משהו כמו יומיים של חשיבה, חפירה פנימית ולבסוף - שיחה עם חברה מדהימה והקשבה לפודקאסט שאני מאד אוהבת ובמקרה (או שלא, אין הרי מקריות בעולם באמת), נגע בדיוק לזה - למיינדסט של צמיחה (growth mindset) לעומת מיינדסט של קיבעון (fixed mindset). הפודקאסט הזה (הביולוגיה של הווינרים המומלץ!) עסק בפרק הזה בדיוק בנושא הזה ודיבר על המקום שבו אנחנו נופלים לפגיעה באגו על פני התבוננות והנאה מהתהליך עצמו. חותרים למטרה מסוימת, לטייטל, ומהחשש שמא נאבד אותו, אנחנו מאבדים חלק מאד חשוב מהתהליך וההנאה ממנו, הצמיחה, הלמידה והאתגר.
הרי מי שלא מאתגר את עצמו בהתפתחות אישית, לא יחווה ביקורת או משוב באמת, הרי הוא נמצא איפה שהוא וזה בסדר לו... אבל ברגע שאתגרנו את עצמנו, האתגר ימשיך להגיע, כי אנחנו עומדים לו ואז מגיע אתגר חדש... השאיפה לפעמים להגיע לטופ, לאיזה פיק כי זה פיק, היא מיינדסט מקובע שחבל לנו להיות בו.
אז עם החשיבה הזו החלטתי להתמודד עם המשוב שקיבלתי - ולצמוח ממנו, לא להיקבע במקום המתמסכן (כמה נתתי, כמה לא מעריכים וכו') אלא להבין איפה באמת הפערים בין הציפייה שם לבין המציאות ואיפה אני יכולה לגדול פה ולהשתפר. וגם בתוך ה'איפה אני יכולה להשתפר', חשוב לשבת וללמוד, ולעשות את המשימות והמטלות, כמובן, אבל גם כאן - הכי הכי חשוב זה לא ה'לתקתק' עניינים כדי להגדיר את זה כהצלחה אלא להיות באמת ובתמים ב- growth mindset שנהנה מהאתגרים האלה, שנהנה מהלמידה שיש לפניו ומוצא את הסקרנות שבכך.
אין עליך. כותבת כל כך יפה
השבמחק