הרוח החיה

  אין בחירה לא נכונה, יש את מה שמקדם אותי הלאה...  אתמול נפרדתי ממשרד הבריאות, מקום העבודה שלי בשנה וחצי (קצת יותר) האחרונות. מוזר לסכם תקופות בצורה הזו אבל אני חושבת שזה מתחבר בהחלט לכל יום הבחירות שמצוין היום (וכן, כבר הצבעתי, ואתם?).  אנחנו ניגשים היום להצביע שוב בפעם הרביעית, אבל בינינו, אין יום שבו אנחנו לא בוחרים במשהו. החיים שלנו רצופי בחירות - רצופי צמתים בהם אנחנו בוחרים במודע או שלא במודע מה לעשות ומה לא לעשות.  הבחירה שלי לעשות שינוי מקצועי בחודשים האחרונים היא בחירה מאד עמוקה. היא מתחברת לבחירה שעשיתי לפני 7 ומשהו שנים לשנות אורח חיים די הרסני (שבייסיקלי כלל הרבה מאד דוריטוס ומלאווחים ואפס פעילות גופנית, שנאה עצמית וכאבי בטן), ולמצוא את מה שבאמת עושה לגוף שלי ולנפש שלי טוב. זה התחיל מלאכול נורמלי (לא בריא אפילו, רק נורמלי) והמשיך לספורט. מי שמכיר אותי בשנים האחרונות יודע עד כמה הספורט הוא חלק משמעותי ובלתי נפרד ממני, אז זה ממש לא תמיד היה ככה וזה ממש לא 'טבעי', זו בחירה. זו בחירה שאני בוחרת בה מדי בוקר, מדי ערב ומדי אימון מחדש. אנשים נוטים לחשוב שאם אתה מתאמן, זה או

אי עשייה, מדיטציה, לבחור איפה להיות ולהוריד עומסים לפני ארבעה חודשים בערך (הנה, אני יוצאת מהארון!), התחלתי לחפש עבודה. חלקכם בטח הבין שהחיפוש העצמי שלי נגע לא רק בעצמי-אני שלי אלא גם בעצמי המקצועי שלי וחיפוש דרכי המקצועית. כמו כל דבר בחיי, נכנסתי לחיפוש העבודה כטיל מונחה מטרה: הגשת קורות חיים, שיחות ונטוורקינג, ראיונות עבודה ומטלות. עבודה מסביב לשעון, לצד העבודה הרגילה שלי, האימונים שלי והילדים. לא פשוט. לא מעט סופי שבוע הביאו אותי לקריסה על הספה ושינה של 10 שעות לפחות. עד כדי כך עייפתי את עצמי בחתירה למטרה.  כל הזמן הזה אמרתי לעצמי שברגע שאמצא עבודה, אוריד הילוך... ואחרי חודשיים וחצי מצאתי, והנה - תוך שנייה, לא רק שהלו"ז התמלא מחדש (הפעם לא בראיונות אלא בכתיבה, שיחות אחרות וכו') אלא שהוא אפילו מלא יותר! לא להאמין... וזה הביא אותי לשאול את עצמי מה בי ממשיך להעמיס על עצמי כל הזמן. ההיפראקטיביות? החתירה לעשייה? האמונה שאני חייבת כל הזמן להיות בתנועה? מה מוביל אותי להמשיך ולהוסיף לעצמי מטלות כל הזמן? למה אני לא נחה? והייתה לי שיחה מעמיקה עם חברה חדשה, בכל הקשור ל-NLP, לכלים ללמיד