על איך לשחרר ציפיות מאחרים או: כל אחד נאבק במאבקים שאתה לא מכיר

 

על איך לשחרר ציפיות מאחרים או: כל אחד נאבק במאבק שאתה לא יודע עליו

את המשפט 'כל אחד נאבק במאבק שאתם לא יודעים עליו, תהיו נחמדים - תמיד' אני מכירה כבר כמה זמן. השבוע בשתי הזדמנויות שונות יצא לי להבין עד כמה זה נכון ועד כמה חוסר הידיעה שלנו את הכוונות האמיתיות, את הכוונות החבויות, את מה שעובר על אותו אדם שמולי, שולט בכל הסיטואציות שלי.

הייתי השבוע בבית מרקחת, שם הייתה אמא עם 2 ילדים ממוצא אתיופי (זה רלבנטי לסיפור, לא לדאוג) ואישה מבוגרת שנראתה כועסת על האם. כשהגעתי שמעתי את האישה המבוגרת ממלמלת לעצמה משהו על הילדים. כשהגיע תורי (דקה וחצי לאחר מכן), האם ניגשה עם שני הילדים לדלפק, שם הרוקחת אמרה לה שזה תורי ושתזוז אחורה. היא זזה, ואז האישה המבוגרת התחילה לדבר במה שאני הבנתי כהצקה לאם על רקע גזעני - זו הייתה הפרשנות שלי. מיד נעמדתי ואמרתי לה שתפסיק להציק לה ושהילדים שקטים ולא מפריעים ומיד כולנו נסיים ונלך הביתה ופניתי לדלפק לקבל את השירות. באמצע השירות, תוך כדי שהיא ממשיכה לדבר ואני מדברת איתה ובעצם שתינו בכלל לא מדברות אחת עם השנייה אלא אחת אל השנייה, הבנתי שהיא מנסה להגיד שאני לא בסדר כי לא נתתי לאמא את התור שלי כדי להקל עליה כי היא שם עם הילדים שלה. ומיד הבנתי, ששתינו פירשנו לא נכון אחת את הכוונות של השנייה. מיד התנצלתי בפני שתיהן שלא חשבתי (בגלל לחץ הזמן) על לוותר על התור שלי ושבהחלט הייתי צריכה לעשות את זה. 

המזל בסיטואציה הזו ששתינו הצלחנו לצאת שנייה מתוך השיחה (או הדיבור אחת לשנייה, לא שיחה בכלל) ולהצליח להבין שמה שאנחנו פירשנו/ציפינו בסיטואציה לא היה נכון ולהצליח להבין שטעינו. במקומות אחרים, אני לא יודעת אם אני מצליחה לעשות את זה.

השבוע היו עוד כמה סיטואציות שהזכירו לי עד כמה אני (ובעצם כל אחד מאיתנו) מגיע טעון בסט מחשבות, פרשנויות, ערכים, היסטוריה משלו - וכלל לא מודע לאלו של האחר. וגם האחר מגיע איתם, ובמפגש הזה יכולה לצאת הבנה, שיח, או יכול לצאת בלבול וחוסר הבנה שיכולים להרע את היחסים. במפגשים האלה בין השניים, אני מנסה לעבוד על עצמי לזכור את הכלל שלרוב בני האדם מגיעים עם כוונות טובות, וגם אם לא - אין להם כוונה להרע לי אלא להיטיב עם עצמם. אני לא המרכז כאן בעצם - אני לא יודעת מאיפה הם באים ומה המטען שהם סוחבים איתם, ואני לא צריכה מיד לחשוב שהמטרה שלהם היא נגדי - היא פשוט בעדם. המטרה שלי היא בסופו של דבר למצוא את נקודת האיזון, בין היכולת שלי לשיח ומציאת מטרה משותפת.

הציפיות שמלוות אותנו בכל זה, שתמיד נמצאות שם, גם כובלות אותנו. אני מצפה מהאחר/ת לתת לי, להעריך אותי, להיות שם בשבילי, כשאני שוב, לא יודעת מאיזה מקום הם באים כרגע, מה הם מסוגלים לתת לי או לא. אז אחת המשימות שלקחתי על עצמי היא לשחרר את הציפיות האלה ולנסות לדבר אותן כשאפשר, וכשלא - לנסות לשחרר אותן ולתת לעצמי לשלוט על הרצונות שלי. אני רוצה הערכה? לבקש אותה, להגשים אותה לעצמי, לא לתת לאחרים לתת לי אותה ולא לחכות לה. וגיליתי לאחרונה שהרבה פעמים, ככל שהפנים שלי חזק יותר, ככה אני פחות מיטלטלת כשהאחרים לא מגשימים את הציפיות שלי, כי אני כן.