על מפגשים דו-כיווניים בשבילי המסע או: דלתות מסתובבות

 

על מפגשים דו-כיווניים בשבילי המסע או: דלתות מסתובבות

בשבוע שעבר, בעקבות תגובה שלי בקהילת נשים בפייסבוק, פנתה אליי מישהי להתייעץ לגבי הדרך להשתלב במגזר השלישי והציבורי וקבענו לדבר. הייתה שיחה פשוט מרתקת ואפילו מרגשת. 

מה שהיה מדהים בשיחה הזו היה לשמוע חוויות דומות למסע שלי ולחיפוש הפנימי שלי ממישהי אחרת, זרה לחלוטין עד לאותו הרגע, שבעצם פוסעת כרגע באותו השביל שלי - אבל בכיוון ההפוך. 

היא הלכה בצמתים אחרים, פנתה לכיוונים אחרים ונמצאת בעצם כיום באותה הנקודה שלי - אבל בדרך ההפוכה. אמנם המסע שלי הוא ערטילאי לגמרי ופנימי, אבל להכיר פתאום מישהי שפוסעת בשבילים דומים, ועושה בחירות הפוכות לשלי, הגיעה למקומות שאליהם אני שואפת להגיע ועכשיו שואפת להיות איפה שאני הייתי בעבר, הדהים אותי. זה החזיר אותי לסרט ההוא של גווינת' פלטרו משנות ה-90, על דלתות מסתובבות. 

הסרט מדבר על הצמתים בחיים ועל הבחירות שלנו ולאן שהן לוקחות אותנו. המפגש האקראי הזה עם אותה האישה, הביא אותי להיזכר בכל מיני צמתים בחיים שלקחו אותי במודע או שלא במודע לאן שאני היום. אז עברתי במקומות טובים יותר או פחות, עברתי ניהולים מסוגים שונים, למדתי המון ועד אינסוף, ואני ממשיכה ללמוד גם במהלך המסע. והמפגש הזה עזר לי שנייה לצאת לפרספקטיבה חיצונית שאין בעצם שאיפה אחת, מקום אחד שאליו כולם רוצים וצריכים להגיע. שיכול להיות שהשאיפה שלי היא המקום שמישהי אחרת תרצה לצאת ממנו, ולהסתכל לרגע כאילו בעין חיצונית על המסע שעברתי עד היום. 

זה עזר לי גם פתאום להסתכל על כל אותם החיבורים האלו בשבילים ובדרך, בכל אותן נשים ואנשים שפגשתי בתקופה האחרונה במסע שלי וכל אחד תרם לי (במודע או שלא) מהידע שלו, מהניסיון שלו ומהחיים שלו ועזר לי להבין עוד נקודה ועוד משהו שאני לוקחת למסע שלי בדרך. 

אז הדלת המסתובבת הזו שפגשתי ביום חמישי, מלווה אותי גם היום, לחשוב ולראות לאן אני הולכת ומאיפה באתי, ולהסתכל על עצמי, ופחות על המסע האולטימטיבי כי אין בעצם כזה, יש רק את שלי.