שקיפות, לראות ולהיראות
אחד הדחפים שלי להיכנס למסע הנוכחי הזה שאני עוברת ומשתפת אתכם בו, נובע מההבנה שלי של החשיבות של להיות נראית. הרבה פעמים, אני מוצאת את עצמי צופה, מביטה ומתבוננת באנשים. אם פעם זה היה באירועים חולפים בבתי קפה, לשבת עם אבא שלי על ארוחת בוקר ב'קפה ג'ו' ולהסתכל על העוברים והשבים, היום זה לעמוד במרפסת ולהסתכל על אירועי הרחוב. לדמיין לאן כל אחד הולך ולמה. להסתכל על האנשים בישיבה איתי בעבודה ולחשוב מה מניע אותם, מה הביא אותם לכאן ועל מה הם חושבים.
מול המחשבות האלה של 'צפייה מהצד' באחרים, עולה בי הרצון שיראו אותי. שיראו באמת. להוריד את המעטפת, שאני מודה שאצלי אני הרבה פעמים מרגישה שלא באמת קיימת, ושבאמת ובתמים יראו אותי. כמובן שיש לא מעט רגעים שבהם אני נראית, שמי שמולי מצליח לזקק משהו אמיתי, חד וכן, של אלמנט מסוים ממני - האנרגיה, האותנטיות, המרץ, ואולי עוד חלקים. ויש מקומות, ואנשים מסוימים, שלא. שלא מצליחים לראות אותי ואת מה שאני עושה בצורה 'עירומה', מופשטת ואמיתית, ולא משנה כמה אעמוד ואצעק, אקרא להם, גם בשם שלהם, הם ימשיכו לצעוד בשביל שלהם.
ואם פעם זה תסכל אותי, היום אני חושבת שבמהלך המסע שלי, הבנתי שזה הסימן להמשיך לצעוד הלאה, למקום שבו כן אוכל להיראות, להיות בקרבת אנשים, אנרגיות, סיפורים - שבהם אוכל להיראות.
תגובות
הוסף רשומת תגובה