על פרידה מאנשים רעילים והמשך המסע
אנחנו מוקפים באנשים סביבנו (גם בזום, זה עדיין נחשב), ונחשבים ליצורים חברתיים. הבעיה בעצם מתחילה כשלא כל האנשים שסביבנו באמת עושים לנו טוב. חלק מבחירה (חברים שבחרנו בשלב מסוים בחיים ולא מתאימים לנו) וחלק מאילוץ (בני משפחה וכו'). לאנשים שונים יש גישה שונה לחיים והרבה פעמים הדינמיקה הבין-אישית בינינו לבין אנשים מסוימים פשוט לא עובדת...
זה לא אומר הרבה לגבי כלום, רק לגבי ההתנהלות הספציפית בקשר הספציפי הזה. בשנים האחרונות, ליבנתי ועיבדתי הרבה דברים שעברתי בחיים, בתור ילדה שגדלה בלי אבא, בתור מישהי שנקלעה למערכת יחסים בעייתית, ובכלל - נקודות שבר שעברתי בחיי והצלחתי לצמוח מהן. דווקא מהמקום הצומח, קצת כמו במסע הנוכחי (וזו גם נקודת המפגש עם הנושא עכשיו), את מבינה שיש אנשים שפשוט לא עושים לך טוב, לא במסע שלך, לא בדרך שלך ובכלל. הם מביאים אנרגיות של קורבן למשל, או חוסר מודעות, או חוסר רצון להבין במה הם טעו. הרבה פעמים כשאנחנו עוברים מסע, יש את האנשים שנשארים מאחור... האנשים שהבנו כשהיינו במערבולת ההיא, שלא נמצאים באותו מקום שלנו במסע או לחלופין, לא נמצאים במקום שהם צומחים ממנו כמונו ורק מנסים to pull us down. והמסע שלנו? המסע שלנו הרי חייב להמשיך, יצאנו כבר לדרך, אנחנו מריחים את ריח הדשא הרטוב בדרך, שומעים את הפסיעות שלנו על השביל ואנחנו כבר שם, במסע.
וזה מאד מאד קשה, להיות מסוגלת להגיד מי הם האנשים האלה, לזהות אותם, ולהיות מסוגלת להיות אמיצה וחזקה מספיק בשביל להיפרד מהם. לתת להם להיות, איפה שהם, איך שהם (הם לא ישתנו, אבל אני כן), ולתת לזה להישאר שם. ולהמשיך ולהתקדם במסע.
החוזק הנפשי שלנו נבנה במידה רבה מאותן הפרידות, הקשות מנשוא, של מי שהיינו פעם, של המקומות הרעילים והאנשים הרעילים, והיכולת להתרחק מהם ולהמשיך לבנות ולהיבנות כמו שאנחנו, במסע שלנו.
תגובות
הוסף רשומת תגובה