על צמתים בחיים וכאבי גדילה
כבר שלושה שבועות שנועם, הבן הקטן שלי, מתלונן על כאבים ברגל ימין. אחרי תור כושל לרופא (תור דיגיטלי שאי אפשר היה להבין ממנו כלום) והרבה תלונות בזמן הליכה הביתה, התייעצתי עם חבר פיזיוטרפיסט. החבר בירר, שאל, הסתכל קצת ואמר - זה נראה לי כאבי גדילה... אז עדכנתי את האדון הקטן וחזרנו לשגרה, מלאי סבלנות. בימים אלה, אני בצומת אישית ומקצועית די גדולה עבורי, בכמה אספקטים. הדבר הזה בעצם מביא אותי להרבה אינטרוספקציה על עצמי, על היכולות שלי, על השאיפות והחלומות שלי והכי קשה מכולם - האמונה שלי בעצמי ופחדים. אני שומעת פודקאסטים על אומץ, קוראת כתבות על תסמונת המתחזה, קוראת ספרים על פסיכולוגיה חיובית ובעיקר מבינה יותר ויותר שאני חווה בעצמי כאבי גדילה, בדיוק כמו נועם. בצומת הזו שאני נמצאת בה, שיכול להיות שאבחר להמשיך בה פשוט ישר, בדיוק בנתיב שאני כבר נוסעת בו, או לקחת ימינה או שמאלה לנתיבים מפתיעים, החששות והפחדים הם כאבי הגדילה שלי, שבמידה רבה, הם חלק מהמסע שלי ומהדרך שלי הלאה.
